עובדת שפוטרה עקב טיפולי פוריות שעברה תפוצה בסך של 85,690 ש"ח

1.      התביעה שבפנינו עניינה עתירתה של התובעת לתשלום פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים התשי"ד-1954, פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988, פיצוי בגין פגיעה בזכויות חוקתיות ופיצוי בגין הפרת חוזה עבודה.

2.      הנתבעת הינה חברה שבבעלותה מעבדה להרכבת טלפונים ניידים, חידושם ותיקונם, בה הועסקה התובעת על ידי הנתבעת כפועלת ייצור, מחודש 08/01 ועד ליום 30.4.03, מועד בו פוטרה מעבודתה.

3.      לטענת התובעת, הנתבעת פיטרה אותה במהלך ועקב טיפולי פוריות שעברה.

התובעת טענה כי עד לקרות האירועים נשוא התביעה, עבדה לשביעות רצונה המלא של החברה.

בחודש פברואר 2003, לאחר תקופה של בדיקות נודע לה, לטענתה, כי היא תאלץ לעבור טיפולי פוריות והיא הודיעה על כך מיד לממונה הישירה עליה, הגב' אירנה גליקוב.

לאחר מכן, לטענתה, נעדרה מעבודתה, תוך מתן הודעה מראש, בימים 23.2.03, 7.4.03 ו- 13.3.03 וכן והגיעה באיחור של חצי שעה מספר פעמים נוספות עקב טיפולי הפוריות (ר' אישורים על ביצוע טיפולים - נספח ב' לתצהיר התובעת ודוחות נוכחות לחודשים פברואר - אפריל 2003, נספח ג' לתצהיר התובעת).

ביום 3.4.03 הודיע מר דוד קליין, מנהל בחברה, לתובעת ולעובדת נוספת (הגב' מוריוסף) על פיטוריהן ונמסר לתובעת מכתב פיטורים ומכתב נלווה (נספחים ד1-ד2 לתצהיר). התובעת והעובדת הנוספת מחו על ההחלטה לפטרן אולם ללא הואיל.

לטענת התובעת, היא שוחחה עם מר קליין לפחות פעמיים וניסתה לשכנע אותו שלא יפטרה בשל היותה במהלך טיפולי פוריות.

לטענתה, מר קליין לא הכחיש כי ידע על הטיפולים אותם היא עוברת מהגב' גליקוב ואף הודה כי החלטתו לפטרה נובעת מהחשש שהיא תיעדר מהעבודה, בין אם בשל טיפולי הפוריות ובין אם בשל שמירת הריון לאחר מכן.

התובעת העמידה בנוסף את מר קליין על חובתו לקבל ממשרד התמ"ת היתר לפיטורים ולטענתה זה השיב: "אני לא צריך לקבל אישור מאף אחד. אני מחליט כאן מי עובד." גם לאחר שהניחה בפניו את הוראות משרד התמ"ת הרלוונטיות, השליך בפניה מר קליין את המסמך כשהוא צועק: "אף אחד לא יקבע לי את מי להעסיק. אני החלטתי שאת לא מתאימה לי יותר ואין מה להתווכח יותר. תקבלי את זה שאת מפוטרת".

התובעת טענה כי עמדתה השלילית של הנתבעת ושל מר קליין כלפי נשים בהריון נודעה בקרב עובדות החברה עוד טרם פיטוריה. בין היתר, לטענתה, חודשים ספורים לפני פיטוריה, פיטר מר קליין גם את הגב' אילנית גאווי במהלך הריונה ללא היתר ממשרד העבודה ובניגוד לחוק והשיבה לעבודה תוך הרעה משמעותית של תנאי העסקתה.

התובעת טענה כי על אף שהחברה תלתה את סיבת פיטוריה בהתייעלות וצמצומים, נמסר לה כי ימים ספורים לאחר פיטוריה גוייסו עובדים, בין היתר, לתפקידה.

בנוסף טענה התובעת כי בניגוד לאמור במכתב הפיטורים בו צויין שיפנו אליה במידת הצורך, הנתבעת מעולם לא פנתה אליה, וזאת אף לא לאחר שהמפוטרת השניה, הגב' מוריוסף, סרבה להצעה לשוב לעבודתה והציעה את התובעת במקומה.

התובעת פנתה לאגף לקידום מעמד האשה בויצו וזה שלח ביום 13.4.03 מכתב דרישה להשבת התובעת לעבודתה לאלתר. מר קליין השיב בתגובה כי לא ידע שהעובדת עוברת טיפולי פוריות וכי עילת פיטוריה הינה צמצומים ומכל מקום, סירב להחזירה לעבודה (נספחים ו'-יא' לתצהיר התובעת).

התובעת ציינה כי עד לחודש אוקטובר 2004 לא הצליחה למצוא, על אף מאמציה, עבודה חלופית וזאת בשל טיפולי הפוריות שעברה. כמו כן, ייחסה התובעת את אי הצלחת טיפולי הפוריות ובסופו של דבר גם את גירושיה מבעלה למעשיה ומחדליה של הנתבעת.

לאור האמור, עתרה התובעת ליתן סעד הצהרתי לפיו פיטוריה נעשו בניגוד לדין ועל כן הינם בטלים.

כן עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בפיצוי בגין הפרת הוראות חוק עבודת נשים בשיעור של 24 חודשי עבודה בסך 89,016 ש"ח (3,709 ש"ח שכר ממוצע X 24 חודשים), בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך 100,000 ש"ח ובפיצוי בגין עגמת הנפש וההשפלה שנגרמה לה עקב פיטוריה בסך 100,000 ש"ח נוספים. במצורף, העמידה התובעת תביעתה על סך של 200,000 ש"ח.

4.      הנתבעת טענה, מנגד, כי פיטורי התובעת אינם קשורים לטיפולי הפוריות שלכאורה עברה, להם כלל לא היתה הנתבעת מודעת.

לטענתה, התובעת כלל לא הודיעה לה, לרבות לממונה הישירה עליה, על דבר טיפולי הפוריות שלכאורה עברה. משכך, הנתבעת לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת על טיפולי הפוריות הנטענים.